סוגיית חלוקת הרכוש היא אחת מבין הסוגיות המרכזיות בכל הליך גירושין. כמעט ואין הליך גירושין שלא כולל מחלוקות סביב נושא הרכוש ופעמים רבות בני הזוג לא מצליחים לגשר על הפערים בעצמם. חוק יחסי ממון בין בני זוג קובע כי יש לאזן את כל הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במסגרת חיי הנישואין. כאשר מדובר בחלוקת רכוש (או איזון משאבים בשפה המשפטית), יש כמה עקרונות מנחים שצריך להיות מודעים להם.
איזה רכוש ניתן לחלוקה?
כאמור לעיל, חוק יחסי ממון, קובע איזון של כל הרכוש המשותף שצברו בני הזוג במהלך הנישואין. כאשר מדברים על חלוקת רכוש בדיני המשפחה, אין מדובר רק ברכוש מוחשי, אלא גם ברכוש שאינו מוחשי שיכול להיות גם הפנסיה שצברו בני הזוג, המוניטין שצבר מי מבני הזוג במהלך החיים המשותפים ואפילו עסק שהוקם. ואולם, גם חובות שנצברו על ידי מי מבני הזוג נחשבים "לרכוש" משותף ודינם, כל עוד בית המשפט לא סבר אחרת, להתאזן בין בני הזוג.
יחד עם זאת, ישנם נכסים שחוק יחסי ממון קובע שהם אינם ניתנים לחלוקה, הם נקראים נכסים חיצוניים, כמו: נכסים שקיבל אחד מבני הזוג בירושה, נכסים שקיבל אחד מבני הזוג במתנה ונכסים שנצברו לפני הנישואין.
חלוקת רכוש – אימתי?
חלוקת רכוש אינה יכולה להיעשות בכל רגע נתון, אלא החוק מגדיר תנאים לביצוע החלוקה. התנאי לביצוע החלוקה הוא במועד התרת הנישואין או פקיעת הנישואין בשל מותו של אחד מבני הזוג. במקרים מסוימים, ניתן להקדים את המועד לאיזון משאבים ולחלק את הרכוש גם בטרם התמלאו התנאים. המקרים המאפשרים את הקדמת האיזון מתייחסים למועד הגשת התביעה להתרת נישואין, אלימות במשפחה ומשך הזמן שבו חיים בני הזוג בנפרד.
הערכאה המוסמכת לדון באיזון משאבים
איזון משאבים או חלוקת רכוש הינם הליכים הנמצאים הן בסמכות בית הדין הרבני והן בסמכותו של בית המשפט לענייני משפחה וישנם שיקולים שונים, חלקם טקטיים, בהחלטה לאיזו ערכאה שיפוטית כדאי להגיש את התביעה.
חלוקה בלתי שוויונית
איזון משאבים לא חייב להיעשות על דרך של חלוקה שוויונית. על אף שברוב המקרים, בהתאם להוראות החוק, הרכוש יתחלק בשווה, ישנם מקרים שבהם לבית המשפט יש את שיקול הדעת להחליט על חלוקה שאינה שוויונית. המקרים בהם בית המשפט יפעיל את שיקול דעתו הינם נדירים ואינם קבועים בחוק, אולם ככל ואתם עומדים בתנאים שנקבעו פסיקה לחלוקה בלתי שוויונית, בית המשפט לא יהסס להורות על כך.
